אני רוצה לספר משהו על החוויה של לחטוף מכות ולהעצר באלימות. לצערי, עברתי את החוויה הזו מספר לא מבוטל של פעמים בעקבות הפעילות הפוליטית שלי. החלק הנורא ביותר בסיטואציה הזאת הוא ללא ספק הפחד. לפעמים כואב פחות, לפעמים כואב יותר, לפעמים כואב מאד (כשכמה גברים גדולים מתנפלים במקביל על אישה אחת ומושכים אותה מכמה כיוונים למשל). אבל זה באמת, בכנות לא החלק הכי גרוע. החלק הכי גרוע הוא תחושת האימה מאי הידיעה כמה רחוק הם עוד ילכו. האם מישהו מהם יפסיק את האחרים, האם יבוא ״קצין שקול דעת״ שירגיע את הלוחמים שלו, או שהפעם באמת ישברו לך משהו, או אולי, כמו שקרה לי פעם בבילעין, החייל שתופס אותך בתפיסת חנק יתבלבל או יתעצבן ולא ירפה בזמן. לפני שנתיים הפסקתי כמעט באופן גמור ללכת להפגנות מסוכנות (כלומר, כאלו בהן המשטרה והצבא אלימים בצורה קיצונית, מרביצים, יורים גומי ולפעמים חי, וכמובן ממלאים את כל הכפר בגז מדמיע כך שאין לאן לברוח). אני מודה שהאלימות שחוויותי בשנים שהייתי יוצאת להפגנות כמה פעמים בחודש שברה בי משהו. הסרט בו רואים את חברתי הטובה אורלי נעצרת באלימות תוך שהיא זועקת בכאב היה טריגר כמעט קשה מנשוא. ועכשיו, עכשיו אני שואלת אתכם/ן- עד היום חשבתן/ם שזה קורה רק ״שם״ (בפלנטה אחרת?), רק לאנשים שיודעים שהם לוקחים על עצמם סיכון, רק ב״אזור מלחמה״. אז רחוב לידי, איפה שהיה המעצר, ובעצם גם הרחוב שלי, הוא אזור מלחמה. האם עכשיו, כשהביאו את המלחמה אליכם הביתה, תסכימו להסתכל למציאות הכל כך כואבת ואלימה הזאת בעיינים, או שתמשיכו להאמין שבעצם בעצם גברים אלימים שמסתובבים עם נשקים ברחוב וזעם בלב נמצאים פה כדי להגן עלינו? Chen Liraz Tali Shapiro Shoshi Shamir Shiri Eisner Roi Vagi Rhone Rabin Tsipi Erann @ma
Posted on: Tue, 27 Aug 2013 16:26:26 +0000
Trending Topics
Recently Viewed Topics
© 2015