השיר שלי היה תלוי על קירות בית הספר. אחת המורות ניגשה אליי וספרה לי שהשיר מאוד חיבר את התלמידים עם הפרויקט. מול חומת האדישות והציניות והטרוניה של חלק מהם והשאלה מה הטעם ומה זה אומר ולמה זה ובמה זה נבדל ממוזיקה מזרחית, השיר הזה היה סוג של דיבור ישיר וצלול, שהדגים עניינים של צורה ומשקל וחריזה ורגש. אמרתי לה שאני שמח, כי זו בדיוק הייתה המטרה שלי בכתיבה בכלל. הייתי קצת סלב ליום אחד בזכותו, אמרו לי שהתלמידים היו רוצים לשאול אותנו שאלות, אבל אני ושותפי העילאי Alon Bar הפעלנו אותם ללא הפסקה, ויצאו דברים מרגשים, מטלטלים, מדהימים. עדי קיסר אמרה שכולנו יצאנו שונים אחרי היום הזה, אמרתי לה שגם התלמידים בוודאי לא חשבו כשיצאו מהבית שיכתבו שירים שבהם ימצאו את עצמם מתמודדים עם שאלות של זהות או שימשילו עצמם לקוביה הונגרית.
Posted on: Tue, 04 Jun 2013 20:57:03 +0000