שתי מדינות לשני עמים,מדינה פלסטינית לצד מדינה יהודית ודמוקרטית, בלה, בלה, בלה. הבה נעיין לרגע במטבע הלשון הרווחת כל כך - "מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל". המשפט הזה, שמבטא אמירה מדינית ברורה, נהפך ברבות השנים לסמל למרמה, צביעות ונאיביות. לפני שנים, כאשר דוברי הימין אמרו, "לעולם לא תקום מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל", ידעו גם המתנגדים וגם התומכים מה עמדתם. כיום האמירה של דוברי הימין ממש הפוכה, אבל משמעותה כמעט זהה. לא הייתי נאחז במטבע לשון זו אלמלא סברתי שהיא מבטאת יותר מכל את המהפך שעברנו. מעידן התמימות בניסוח לעידן ההתחכמות וההתחמקות. כאשר בנימין נתניהו אמר ב–2009, ”מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל”, התקבלה אמירתו בתדהמה מימין, ובקורת רוח מרובה משמאל. אבל אט אט החלה מנשבת רוח אחרת. “נכון, כך הוא אמר” הסבירו הפרשנים, “אבל הוא התנה זאת בהכרה פלסטינית בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית, ולכך הפלסטינים הרי לא יסכימו לעולם". ואם תלך ברחובה של עיר ותשאל עוברים ושבים האם לדעתם ראש הממשלה מוכן להסדר שיביא להקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, רבים ישיבו ודאי ש"הוא אמנם אמר זאת, אבל איננו מתכוון באמת, והוא מייחל לכך שהצד השני יכשיל את ההסדר המוצע”. שוחחתי באחרונה עם אנשים שנמנו עם המעגל הקרוב לנתניהו ועסקו בנושאי חוץ וביטחון. איש מהם לא ידע לומר בבטחה מה רוצה ראש הממשלה. אחד מהם אמר, "הוא משחק משחק שחמט מורכב עם ממשל אובמה, ושומר את מהלכיו קרוב לחזה". כלומר, דני דנון איננו טועה בהניחו שראש הממשלה אינו רוצה בהקמת מדינה פלסטינית, ממש כשם שציפי לבני איננה שוגה כאשר היא בטוחה שנתניהו מגבה את מהלכיה. הבעיה המעיקה איננה רק השימוש בכפל לשון בהצהרות פומביות, אלא גם ובעיקר חיזוק העמדה שפוליטיקאים ומדינאים הם מאחזי עיניים שאינם דוברי אמת. תמיד ידענו שיש פוליטיקה של צללים, שתפקידה לעמעם מהויות ועמדות. אבל ידענו גם, שאמינותו של איש ציבור, עקביותו וחוכמתו הם לו נכס צאן ברזל. היום מונחל המסר של אי אמינות כנורמה התנהגותית כמעט לגיטימית. "אוריד את הנטל ממעמד הביניים", אמר יאיר לפיד לפני הבחירות. כעתה הוא נשבע שאם כך נעשה "נהפוך ליוון ולספרד". הכל יודעים שלו הרכיב נתניהו ממשלה אחרת, היה לפיד תובע מעל כל במה את עלבונו של מעמד הביניים. הציבור שומע, תמה, ועובר לסדר היום. עובדה - שני המועמדים שמדברים אודותם להנהגה לאומית בעתיד הם נתניהו ולפיד. הנורמה החדשה איננה "אמת דיברתי" אלא "שיחקתי אותה, נכון?" המדינאי לא צריך לחשוש מדין הבוחר אם ישקר או יזייף. שימוש מחוכם בטוויטר, פוסטים רגשניים בפייסבוק והופעה משכנעת בטלוויזיה, יביאו רבים להאמין שמה שהיה אמת פעם, הוא היום בדיוק ההיפך מאמת. לנגד עינינו צומחים דורות חדשים, שהם טובים לא פחות מהדורות הקודמים, אך נגזר עליהם לגדול למציאות מתעתעת שבה אין ערך לאמת, אין ערך לערכים דמוקרטיים, ואין ערך למחויבות אזרחית לחברה חופשית. זו הסכנה שאותה חשוב למנוע ובה חשוב כל כך להיאבק. haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2048510
Posted on: Tue, 18 Jun 2013 02:18:12 +0000
Trending Topics
Recently Viewed Topics
© 2015