حب دارك قبل ما تحب الوجود إيه نصارى ,ومسلمين, قال, ايه ويهود. מצרים גדולה על האחים. עודה בשאראת. ב-1918, עשר שנים לפני הקמת תנועת האחים המוסלמים במצרים, התארגנה משלחת ("וואפד" בערבית) בראשותו של סעד זגלול, מי שכונה "מנהיג האומה" - במטרה לדרוש מהבריטים להעניק עצמאות למצרים. לפני שיצאה לדרכה, חתמו אישים מצרים בולטים על עצומה שייפתה את כוחה לפעול בדרכי שלום ("סלמייה", למי שזוכר), למען השגת עצמאות ו"יישום עקרונות החירות והצדק". על הבסיס הזה הוקמה, מאוחר יותר, מפלגת "אל־וואפד", שזכתה ברוב מערכות הבחירות. זה חלק מההסבר לתופעת הטבע מסעירת הרוח המתרחשת לנגד עינינו, כאשר 17 מיליון מצרים, מכל רחבי המדינה, קמים על האחים, שהיה מי ששקד לשכנע אותנו שרק יעלו לשלטון - ומלחמת גוג ומגוג תפשוט בכל חלקה טובה. הנה לכם - האחים עלו והאחים ירדו והשמש, למרבה התדהמה, ממשיכה לזרוח. מצרים חוזרת אל שורשיה. והשורשים המצריים אינם טמונים בספסרי הדת האלימים, או בדיקטטורה של מובארק, אלא במורשת המפוארת של סעד זגלול, שגם הוא תוצר של תקופת הרנסנס הערבית, שנמשכה מתחילת המאה ה-18 עד תחילת המאה ה-19. וכך, בינואר 2011, כשהצעירים אימצו, באינסטינקט, את דרך "הסלמייה", הם, למעשה, המשיכו בנתיב שבו בחרו סביהם לפני 93 שנה. ועתה, מול הדמגוגיה של האחים, שלפיה הקלפיות הסמיכו אותם למוטט את הדמוקרטיה שהעניקה להם את השלטון - אימצו הצעירים הללו את דגם העצומה מהימים ההם, כשקראו להתפטרותו של הנשיא מורסי. עד כה חתמו עליה 22 מיליון אנשים. נכון, בשובם למקורות המפוארים של הציוויליזציה המצרית בת 7,000 השנים לא היתה להם ברירה אלא לעבור במסדרונותיהם החשוכים של האחים, אך בתוך שנה הם עברו את המבחן, ובשעות מכוננות אלה העם המצרי חוזר למורשת האבות, בגלגולה החדש: "לחם, חירות, צדק חברתי וכבוד אנושי". כל מה שמבוטא כל כך יפה בשירו המפורסם של סייד דרוויש, משנת 1919: "קום יא מצרי", שבין היתר אומר: "אהב את שכנך לפני שתאהב את החיים... מה זאת אומרת נוצרים או מוסלמים או יהודים... כולנו צאצאיו של סב אחד". הנה לכם מצרים היפה בשלושה חצאי שורות, לתשומת לבם של מורעלי מדינת הלאום. ביום ראשון האחרון התחנן השייח יוסף אל־קרדאווי אל ההמונים שייתנו למורסי עוד שנה. בשעות אלה מורסי מבקש רק חצי שנה. אך, כפי שאומרים בערבית: "ימי זמאן עברו". והעיתונאי הבולט עיסא אבראהים פונה לבניו של מורסי שישכנעו את אביהם, שייקח מטוס לחוץ לארץ, כדי לחסוך ממנו ומהעם המצרי את הביזיון שבהדחת נשיא. בהפגנות הענקיות שהתחוללו ביום "אל־רחיל" (“יום העזיבה”) הופנה הזעם גם כלפי אן פטרסון, שגרירת ארה”ב בקהיר. לפי הסופר עלאא אל־אסוואני, היא זו ששיכנעה את הממשל האמריקאי לתמוך באחים, בטענה שרק הם יכולים לשמור על האינטרסים האמריקאיים והישראליים - עוד הוכחה לטיפשותם של כמה מזרחנים, שרואים את הערבים רק באמצעות הדיקטטורים שלהם. מה עוד שבמצרים קושרים בין הלחץ שהפעיל מורסי על החמאס כדי שיסכים לתנאי הפסקת האש, ובין התמיכה האמריקאית בצעדיו הדרקוניים של הנשיא נגד מערכת המשפט, כולל אישור חוקה שנויה במחלוקת; בין האהבה שהרעיפו עליו ליברמן, נתניהו ופרס ובין הצעדים שביצע למחרת ההסכם. גלי התמורות הדרמטיות במצרים עוד יכו בכל המזרח התיכון. וישראל, שנוקטת עמדה הפוכה למאוויי העמים, כדאי שתתחיל לשנות את צורת חשיבתה, אם אינה רוצה להישאר צמח זר באביב הערבי שקם, מחדש, לתחייה. haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2061189
Posted on: Wed, 03 Jul 2013 03:09:49 +0000
Trending Topics
Recently Viewed Topics
© 2015